אדריכלות אורגנית בעקבות הדפוסים של Christopher Alexander
"ישנה דרך אחת לבנייה שהיא מעבר לזמן. היא קיימת אלפי שנים, והיא אותה דרך שהייתה קיימת מאז ומעולם. אותם בתים נפלאים מהעבר – כפרים, אוהלים ומקדשים – שבהם אדם מרגיש 'בבית', תמיד הוקמו ביד אותם אנשים שהיו קרובים לטבורה
של דרך זו."
מה, אם כן, עומד ביסודו של בית שמקרין חיים?
החל משנות השישים והשבעים, התבססה בעולם האדריכלות חשיבה מתודולוגית-כמותית, המבקשת לתאר את מערכות היחסים בין האדם לסביבה באמצעות נוסחאות, מטריצות וחלוקה למרכיבים נפרדים.
גישה זו יוצרת תכנון "מסודר" ובהיר לכאורה, אך במהותה היא מכניסטית: היא מפרקת את הבניין לחלקים אוטונומיים ומנסה להרכיב מהם שלם.
הבעיה היא שפרויקטים הנוצרים מתוך גישה זו אינם עונים בהכרח על השאלה המרכזית מהי החוויה האנושית של המשתמש בתוך המרחב?
מה יוצר תחושת הרמוניה?
השאלה האמיתית באדריכלות אינה רק כיצד להרכיב מבנה, אלא:
מהו טיב מערכת היחסים בין חלקי הבניין לבין השלם?
ומה יוצר בו תחושת אחדות והרמוניה?
כאשר הבית צומח מתוך מציאות המקום שבו הוא נבנה, עולה שאלה מהותית נוספת: כיצד ניתן לתכנן כך שכל פינה לא תהיה "עוד מקום", אלא מוקד חי, בעל משמעות ונוכחות?
אדריכלות נועדה בראש ובראשונה ליצור סביבה אנושית עבור בני אדם.
לבניינים יש השפעה עמוקה על חיינו. על התחושות, ההתנהלות והקשר שלנו עם הסביבה הפיזית.
בית איכותי נבחן ביכולתו לעמוד במבחן הזמן.
אדריכלות הנשענת רק על רוח התקופה היא, בהגדרתה, טרנדית וחולפת לעומתה, אדריכלות בעלת עומק יוצרת מקומות שאנו מבקשים לחזור אליהם שוב ושוב – מקומות שמעוררים בנו חוויה רגשית ומשמעותית.
סדר אורגני – מעבר למראה החיצוני
אדריכלות אינה מקרית. היא נשענת על עקרונות של יופי ונוחות.
הטענה כי יופי ונוחות הם מושגים סובייקטיביים בלבד, תלויי אופנה או טעם אישי, מתעלמת מכך שקיימים עקרונות עמוקים, בדומה לעקרונות המכוונים התנהגות אנושית וחיים חברתיים.
מקומות בעלי סדר אורגני, שלכאורה נראים "חסרי סדר", מבטאים למעשה סדר מופתי. סדר הנשען על חוקים, יחסים ודפוסים המעניקים למקום את איכותו ואת יופיו.
אחת החוויות המרגשות ביותר היא שיטוט בערים עתיקות באירופה, באגן הים התיכון ובמזרח.
האדריכלות האורגנית במקומות אלו מצליחה לגעת, לרגש ולגרום לאדם לחוש חלק בלתי נפרד מהמקום.
מאחורי מבנים אלו עומדים עקרונות ותהליכים עמוקים, שבסופו של דבר יוצרים תחושה אנושית חיובית ונינוחה.
מעניין לגלות כי תחושת החיבור למקומות אלו דומה אצל אנשים מתרבויות שונות.
למרות ההבדלים הצורניים, קיים בהם יסוד משותף. האורגניות שלהם, והתחושה שהם צמחו מתוך המקום, שייכים לו ולאנשים החיים בו.
ניתן להשוות רעיון זה לתיאוריות של Noam Chomsky בתחום השפה, אשר דיבר על "דפוסים מוטבעים" המשותפים לכל בני האדם.
באופן דומה, גם באדריכלות קיימים דפוסים בסיסיים, המשקפים משהו עמוק ומשותף לכולנו.
האדריכל Frank Lloyd Wright תיאר זאת כ: "אדריכלות שלוקחת אותך מעבר למילים."
ההבדל בין אדריכלות המנתקת את האדם מסביבתו לבין אדריכלות המחברת אותו אליה, נובע מהבדל בין שתי תפיסות עולם:
התפיסה המכניסטית-פרגמנטרית
רואה את הסביבה כאוסף של חלקים נפרדים:
בית, רחוב, שכונה, עיר.
כל אחד מתקיים כיחידה עצמאית, ללא קשר מובנה לאחרים.
התפיסה ההוליסטית-אורגנית
רואה את הסביבה כמערכת אחת חיה, שבה כל חלק קשור לאחרים ומשפיע עליהם.
קיומו של כל מרכיב תלוי ביחסי הגומלין עם שאר המערכת.
בגישה זו:
אדריכלות, עיצוב פנים ותכנון נוף אינם תחומים נפרדים, אלא מערכת אחת רציפה והמשכית.
תהליך התכנון מתחיל בקנה המידה הרחב:
וממשיך אל הפרטים המדויקים:
אדריכלות שמשרה נחת
כאשר כל המרכיבים פועלים יחד כמערכת אחת, נוצרת אדריכלות אורגנית, ירוקה ואותנטית –
אדריכלות שמעניקה תחושת שייכות, רוגע ונחת לאנשים החיים בה.
